כיום, בעידן של תחרות כלכלית גוברת, התרגלנו, בתור צרכנים, לבחור רק בהצעות ובשירותים המתאימים לנו ביותר. אחד ההיבטים של כך הוא ניתוק הזיקה בינינו לבין נותני שירותים שונים.
אם בעבר היינו כבולים לנותן שירותים למשך שנים ארוכות, כיום ניתן, תוך דקות, שעות או ימים ספורים, לבחור בשירותים של גורם אחר, לא פעם מבלי שהדרך כרוך בקנסות כלל. המהפכה בתחום הסלולר של השנים האחרונות היא עדות מובהקת לכך.
כשזה נוגע לתחום הגז, ניתן להצביע על מספר מאפיינים עיקריים: ראשית, כמעט בכל בית ישראלי שירותים מסוג זה נדרשים.
מעבר לכך, זהו תחום בו פועלות חברות רבות, המאופיינות בתחרות על כל לקוח – מעבר בין חברות גז, לכן, עשוי בהחלט להיות כורך המציאות. אבל במה בדיוק הוא כרוך?
המהפכה הגדולה: שנת 2008
עד לפני מספר שנים, לא היו בישראל תקנות מוסדרות המתייחסות למעבר בין חברות הגז. הוא התאפשר, כמובן, אך חברות רבות ניצלו את היעדר החוקים, ו”עשו קופה” על חשבון הצרכנים.
הטלות קנסות לא מחויבי המציאות או הפעלת לחצים לא פשוטים על הלקוחות היו חלק מהתרחישים שלא מעט אנשים נאלצו להתמודד איתם.
שנת 2008, והתיקון לחוק משק הגז שנחתם במהלכה, שינה את חוקי המשחק בצורה לא מבוטלת. החוק מגדיר מספר חובות מצידן של חברות הגז, ובכלל זה החובה למכור לספק המחליף אותו את תשתית הגז הקיימת בדירה או בבניין (כאשר הספק החדש מעוניין בכך). בנוסף על כך, החברה היוצאת נדרשת להסביר לזו החדשה את מאפייני התשתית, ובמידת הצורך להתאים אותה לצרכיה.
באשר לעלויות הכספיות, הרי שעלויות המעבר בין תשתיות הגז חלות אך ורק על חברת הגז הנכנסת, מבלי שיש עלויות כלשהן הנדרשות מבעלי הבית. סעיף מרכזי אחר בחוק נוגע להתנהלות החברה מרגע שהלקוח מודיע לה על כוונתו לעזוב אותה. על פי התקנות החדשות, נבצר ממנה, מרגע ההודעה, ליצור קשר עם הלקוח היוצא למשך תקופה של חצי שנה.
סעיף אחר שבוטל במסגרת התיקון לחוק הוא זה שחייב את הצרכנים להישאר, למשך שנה אחת לפחות, עם אותה ספקית גז אשר נבחרה בעבורם על ידי קבלן הבניין בו הם מתגוררים.
בית פרטי, משותף ומה שביניהם
בנקודה הזו, חשוב לתת את הדעת על כך שהליך המעבר בין חברת גז משתנה בין בתים פרטיים לאלה המשותפים.
במקרה הראשון, מדובר במעבר פשוט בכל קנה מידה, וזאת כאשר הבית מחובר לבלוני גז אישיים שלו. במקרה הזה, כולל בתוכו ההליך מספר דגשים שצריכים להקפיד עליהם בעלי הדירה, ובכלל זה השוואת הצעות בין חברות הגז השונות (ביחס לתנאי התשלום הנוכחיים, כמובן), בחירה בחברה המציעה את ההצעה המשתלמת ביותר והגשת בקשת ניתוק, לרוב בכתב, לחברת הגז הנוכחית.
על פי החוק, נדרשת היא לדאוג לניתוק הציוד שלה תוך עשרה ימים בלבד, מה שיאפשר לחברה הנכנסת את המשך הטיפול בחיבור המחודש לתשתית.
במקרה של בניין משותף, או אפילו שכונות שלמות המבוססות על אותה מערכת גז, התמונה הופכת למעט מורכבת יותר: מבחינה טכנית, נדרשת כאן תשתית מקיפה יותר מאשר בלון הגז הבודד, ובעיקר מצבורי גז הממוקמים מתחת לאדמה, או מספר בלונים גדולים במיוחד. היבט אחר הוא זה הבירוקרטי, שעה שההחלטה על המעבר לחברת גז חדשה מצריך, מטבע הדברים, את ההסכמה של דיירי הבניין או השכונה: הדרישה כיום היא להחתמה על מחצית מהדיירים לפחות על ההסכמה לתחלופה הזו.
יש לציין כי על פי החוק, חברת הגז הנוכחית מחויבת לספק ללקוחותיה מידע על כל מי שמחובר לאותה מערכת, כולל פרטי התקשרות.
על כל פנים, את החתימות יש להעביר לחברת הגז הנוכחית, שתבצע את הליך החזרת הציוד תוך פרק זמן של 15 ימים מרגע קבלת מסמך החתימות. לאחר מכן, כל שנדרש הוא ליצור קשר עם החברה החדשה, ולתאם עימה מועד לחיבור המחודש.
